<h1>ערוך</h1>
<h2>דף ב.</h2>
המחלל אינו מתחלל, הבא לחלל ולא חילל אינו דין שלא יתחלל — פי' כה"ג שבא על אלמנה וחיללה הוא אינו מתחלל, העד שבא לחלל והעיד עליו שהוא בן גרושה ונתכוון לחללו ולא חיללו אינו דין שלא יתחלל.
<b>הערוך ערך חלגא</b>
<h2>דף ג.</h2>
כיצד שמין, רב חסדא אמר, בבעל — פי' אם העידו על האשה שגירשה בעלה ונתן לה כתובתה והוזמו, אינן משלמין אלא טובת הנאה בכתובתה, כדמפרש בפ' החובל בגמ' חרש שוטה וקטן (ב"ק פ"ט ע"ב) פי' כיצד בבעל, אומדין כמה אדם רוצה ליתן לבעל אם תמות אשתו וירש בעלה כתובתה יגבנה הלוקח ממנה, וזה דבר מועט הוא כיון שאין לו אלא סירכא חדא. רב נתן בר הושעיא אמר, באשה — פי' אומדין כמה אדם רוצה ליתן לאשה שאם נתארמלה או תתגרש יגבנה הלוקח ויותר דבר יתן הלוקח מן האשה מהלוקח מן הבעל שיש לו ב' סירכות. רב פפא הוסיף ודאי יתן לה יותר שיש לו ב' סירכות אלמנות וגרושין כדאמרת, ועוד לאלתר לוקח שטר כתובתה מידה ויש לה יותר חזקה.
<b>הערוך ערך שמין</b>
<h2>דף ד.</h2>
דתנן, ג' לוגין מים חסר קרטוב שנפל לתוכן קרטוב יין ומראהו כמראה יין — פי' אחד משמונה בשמינית בלוג.
<b>הערוך ערך קרטב</b>
אוקי גברא אחזקיה — פי' אוקים וכן קאי — קאים.
<b>הערוך ערך אוקי</b>
<h2>דף ה.</h2>
אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו את עצמן — פי' עד שיזומו העדים עצמן ויאמרו להם אתם הייתם עמנו במקום פלוני באותו יום שהעדתם שהרג פלוני את פלוני במקום פלוני, ואז העדים חייבים מיתה, אבל אם יאמרו ההורג היה עמנו או הנהרג — מוכחשין הן ובטלה עדותן והרוצח פטור והן פטורין, וכך מפורש במשנה, כיצד, מעידנו באיש פלוני שהרג את הנפש, אמר לו, היאך אתם מעידים וכו'. גמרא, מנא הני מילי, אמר רבא, דאמר קרא "והנה עד שקר העד" (דברים י"ט, י"ח) עד שתשקר גופה של עדות. דבי ר' ישמעאל תנא, "לענות בו סרה" עד שתוסר גופה של עדות.
<b>הערוך ערך זמםגא</b>
ר' יהודה אומר, איסטסיס היא זו — פי' בתשובות איסטסיס היא זו — קובסית היא זו, הללו עדים שמזימין את העדים שהעידו בהורג זה עשו עצה ועמדו באיסטויא שכל מי שיבא ויעיד בהורג זה הן מזימין אותו והקשו את לבם לעשות דבר זה. ורבינו חננאל פי' לא נכון הוא זה.
<b>הערוך ערך אסטיסיס</b>
מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא, קמ"ל.
<b>הערוך ערך גמלגב</b>
<h2>דף ה:</h2>
"איש אשר יקח את אחותו בת אביו" וגו' (ויקרא כ', י"ז) בת אביו ובת אמו מניין, ת"ל, "ערות אחותו גלה" (ויקרא שם) ללמד שאין עונשין מן הדין.
<b>הערוך ערך ערוה</b>
<h2>דף ז.</h2>
סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית — פי' מלשון "ולא חבלוני".
<b>הערוך ערך חבלגא</b>
"בשעריך" (דברים י"ז, ז') אתה מושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, אבל בחו"ל בכל פלך ופלך — אתה מושיב, ואי אתה מושיב — בכל עיר ועיר — "ובנפות דור מים" (יהושע י"א, ב') תרג' ובפלכי דור מערבא, "והונעו את מצרים פנת שבטיה" (ישעיה י"ט, י"ג) תרג' רבני פילכהא. פי' ה' או ו' עיירות הסמוכות שהן מקובצות במקום אחד נקראים מדינה והיינו פלך.
<b>הערוך ערך פלך</b>
ראיתם כמכחול בשפופרת, ורבנן היכי דייני, — כשמואל דאמר, משיראו מנאפין — פי' מכחול צורת כדכד הוא מברזל או מנחושת וראשו אחת כוחלין בו העין.
<b>הערוך ערך מכחל</b>
היה מעגל במעגילה — פי' עץ עגול כבד ארוך כשתי אמות משאוי אדם ומעגילין אותו על הטיט או על הסיד שבעליה להשוות הסדקין.
<b>הערוך ערך מעגל</b>
<h2>דף ז:</h2>
היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו — פי' אלו חווקין שעושין בו.
<b>הערוך ערך שלבגא</b>
יש אם למקרא ויש אם למסורת.
<b>הערוך ערך אםגג, מסורת</b>
<h2>דף ח.</h2>
האי מאן דשדא פיסא ואתר תמרי — פי' פייס חתיכי אדמה שמשתברות מן הכותל ומטיט של נהר ומכריית בור ובל' ארמי כרשיני... פ"א, טיט שיבש ונעשה כאבן.
<b>הערוך ערך פייס</b>
כגון דשדא פיסא ומחייה לגודמא ואזל גודמא ומחייה לכבסא — פי' ענף.
<b>הערוך ערך גדםגב</b>
ומחייה לכבסא ואתר תמרי — פי' סנסני תמרים.
<b>הערוך ערך כבסגא</b>
<h2>דף ח:</h2>
שוליא דנגרי — פי' תלמיד.
<b>הערוך ערך שוול</b>
<h2>דף ט:</h2>
עד שישמט מחצלו מידו ס"א מחלצו — כמו מחלצים של מעלה דמשקין (מ"ק י"א ע"א), וי"מ, מחלצים אגפיים של מעגילה.
<b>הערוך ערך מחצל</b>
<h2>דף י.</h2>
מאי "עקבה מדם" (הושע ו', ח'), א"ר אלעזר, שהיו עוקבין להרוג נפשות — פי' מערימין.
<b>הערוך ערך עקבגב</b>
פרורהא — "ושדה מגרש עריהם" (ויקרא כ"ה, ל"ד) תר"י פרוורי קרויהון. "ירעשו מגרשות" (יחזקאל כ"ז, כ"ח) תרג' יזועון פרווריא.
<b>הערוך ערך פרוור</b>
ערים הללו אין עושין אותם לא טירים קטנים ולא גדולים אלא עיירות בינוניות — פי' כרכים קטנים וחזקים. תרג' "בחצריהם ובטירותם" (בראשית כ"ה, ט"ז) בפצחיהון ובכרכיהון.
<b>הערוך ערך טרגה</b>
אמר רב יוסף, תרתי קדש הוו, אמר רב אשי, כגון סליקוס ואקרא דסליקוס — "סלכה ואדרעי" (דברים ג', י') תרג' ירו' סליוקא ואדרעא.
<b>הערוך ערך סליק</b>
אוכלוסא — תרגום ירושלמי, "יש לאל ידי" (בראשית ל"א, כ"ט) אוכלוסין סגיאין, וכן "ונפל ממנו רב" (שמות י"ט, כ"א) אוכלוסין סגיאין — פי' המון עם בל"י אוכלוסא.
<b>הערוך ערך אוכלוסא</b>
ואין מפשילין לתוכן חבלים.
<b>הערוך ערך פשל</b>
מאי דכתיב "אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש" (דברים ד', מ"א), א"ל הקב"ה למשה, הזרח השמש לרוצחנין — פי' עשה להם תקנה שיחיו וינצלו מיד גואל הדם. א"ד, הזרחת השמש לרוצחין — פי' התקנת להם שיחיו ויוצלו מיד גואל הדם.
<b>הערוך ערך זרח</b>
"ומי אוהב בהמון" (קהלת ה', ט'), למי נאה להלל בהמון מי שכל תבואה שלו.
<b>הערוך ערך אהובה</b>
<h2>דף י:</h2>
"כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע" (ש"א כ"ד, י"ד) במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם שהרגו אחד בשוגג ואחד במזיד וכו'.
<b>הערוך ערך משל</b>
ר"מ אומר, הוא מדבר ע"י עצמו שנאמ' "וזה דבר הרוצח" (דברים י"ט, ד'). אמרו לו, הרבה שליחות עושה — כלומר יותר מועיל דבור שני תלמידי חכמים שהן שלוחי בית דין מדברי רוצח.
<b>הערוך ערך רבגא</b>
<h2>דף יא.</h2>
שכם נסיב ומבגאי גזיר — עיי' בע' מבגאי.
<b>הערוך ערך שכם</b>
שכם נסיב ומבגאי קטע — כלומר בשביל שכם שביקש לישא דינה, העיר כולה נימולים, מבגאי מלשון באגי, כלומר עובדי אדמה במשל כן זה הדבר, כלומר זה הרג וכהן גדול מתחייב.
<b>הערוך ערך מבגאי</b>
קפא תהומא, בעא למשטפיה לעלמא — פי' קפי — קף.
<b>הערוך ערך קףגד</b>
אמר רבי אבהו, קללת חכם אפילו על תנאי היא באה, מנא לן, מעלי דקא א"ל לשמואל, "כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף" (שמואל-א' ג', י"ז).
<b>הערוך ערך כהגא</b>
<h2>דף יא:</h2>
עאל איבריה לשיפא — פי' ארון, כדגרסינן בס"ג דפ"ק בקידושין (מ' ע"א) מאן גרם לי לאו עניותא, יהב ליה שיפא דדינרי, זה הפי' למאן דגריס לא הוה מעייל איבריה לשפא — פי' זרועו היה עומד חוץ לארון ואח"כ נכנס, ולמאן דגריס היו עצמותיו מגולגלין פי' חזרו איבריו למקומן כמו (חולין מ"ב ע"ב) האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה.
<b>הערוך ערך שףגטו</b>
"ואל עמו תביאנו" (דברים ל"ג, ז') לא הוה ידע למישקל ומיטרא בהדי רבנן — "ידיו רב לו" — כלומר יש לו כח לישא וליתן.
<b>הערוך ערך טרגב</b>
<h2>דף יג:</h2>
זו היא שיבה זו היא ביאה — פי' זו היא שיבה זו היא ביאה, מה שיבה בא הכהן מביתו לבית המנוגע — אף ביאה בא הכהן מביתו לבית המנוגע, דילפינן גזרה שוה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע כשמצאו שפשה ואינו נותץ הבית, כדכתיב "ושב הכהן ביום השביעי והנה פשה הנגע בקירות הבית וצוה הכהן וחלצו וגו' עד ועפר אחר יקח וטח את הבית", אף ביאה נמי דכתיב "ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית" אע"ג דכתיב "ונתץ את הבית" אינו נותצו אלא חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, וכן מפורש בתורת כהנים, מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע וכו', ובסוף שבוע שלישי אם פשה נותץ, מכאן למדנו ג' שבועים לבתים.
<b>הערוך ערך באגא</b>
זו היא שיבה זו היא ביאה — כבר פי' בע' בא בתחילתו.
<b>הערוך ערך שבגג</b>
<h2>דף טז.</h2>
הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו כמה דלא שחטיה לא עבריה ללאויה — פי' קיימו — קיים עשה שבה — פטור, לא קיים — חייב, היינו דאיכא למימר לתקוני לאויה הוא דאתא, אלא למאן דתני ביטלו חייב כיון שהאכיל הנותר לכלבים הוא דחייב דהא לא אפשר למשרפיה, אבל הכא אם הנותר כמו שהוא אע"פ שלא שרפו אינו חייב, מאי איכא למימר, פי' התראת ספק הוא שיתכן לומר אחר שיקחנה ישלחנה, והיכי הוי התראת ודאי כגון שבא לשוחטה והתרו בו אם תשחוט אותה תלקה ושחטה, ור' יוחנן אמר, אפילו התראה בלקיחה שמה התראה.
<b>הערוך ערך קםגב</b>
<h2>דף טז:</h2>
ההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא דהוה פשע בינוקי, ואהדריה רבינא דלא אשכח דדייק כוותיה — פי' שהיה מכה אותן ביותר.
<b>הערוך ערך פשע</b>
ההוא דאכיל ביניתא דבי כרבא, נגדיה רב יהודה — פי' בשאילתות גדולות בויהי ביום השמיני מי שאוכל דג שנמצא כשחורש הארץ לא מחייב אלא חד מלקות מההיא דרב יהודה וכן הלכה.
<b>הערוך ערך בניתא</b>
ביניתא דבי כרבא — כבר פירשנו בע' ביניתא.
<b>הערוך ערך כרבגב</b>
אכל פוטיתא — לוקה ד' — וסימנך תאל"ס, פירוש ת' — "תאכלו ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו" זה הפסוק בדגים (ויקרא י"א, י"א) וכתיב בשרצים "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ ולא תטמאו בהם" (שם מ"ג), הוו להו תרי א' — אל תשקצו ב' — לא תטמאו וכתיב (שם) "השרץ השרץ" סתם לא שנא דים ולא שנא דיבשה. הני ג' דויקרא בסוף ויהי ביום השמיני. ס' — במשנה תורה בפרשת ראה אנכי "וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו" (דברים י"ד, י'). פירוש פוטיתא — דג טמא והוא גיריתא, נמלה לוקה חמש — כולם בפרשה אחרונה דויהי ביום השמיני ואלה הם, "לא יאכל" (ויקרא י"א, מ"א) "לא תאכלום" (שם מ"ב) "אל תשקצו" (שם מ"ג) "לא תטמאו" (שם) "ולא תטמאו" (שם מ"ד).
<b>הערוך ערך פטתא</b>
תאל"ס — כבר פירשנו בע' פוטיתא.
<b>הערוך ערך תאלס</b>
האי מאן דשתי בקרנא דאומנא — קא עבר משום אל תשקצו — פי' שמוצצין בו הדם.
<b>הערוך ערך קרןגב</b>
קרנא דאומנא — פי' קרן של מקיז דם.
<b>הערוך ערך אמןגא</b>
ריסק ט' נמלים והביא אחד והשלימו לכזית — לוקה ו' — פי' ענין כתישה וכתיתה. "משליך קרחו כפתים" (תהלים קמ"ז, י"ז) תרג' מטלך קרחיה פליג היך ריסוקין.
<b>הערוך ערך רסקגא</b>
כתנאי תנן בפ"ד בדמאי (מ"ג) ר' אליעזר אומר, אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי, וחכ"א, קורא שם ואינו צריך להפריש וכו' — פי' דמאי כבר פירשנו בע' ד'. פי' אחר מלשון דימיתי אם יצא ממנו מעשר אם לאו. פ"א, דין מאי מתוקן או לא.
<b>הערוך ערך דמאי</b>
<h2>דף יח:</h2>
כדר' זירא, דאמר ר' זירא, כל הראוי לבילה — אין בילה מעכבת בו — פי' כל מנחה הראויה לבילה והיא עד ס' עשרונים אין בילה מעכבת בה אלא אע"ג שלא בלל כשר, וכל שאין ראוי לבילה כלומר מנחה מרובה יותר מס' עשרונים ולמעלה בילה מעכבת בה הילכך פסולה.
<b>הערוך ערך בלגא</b>
<h2>דף יט.</h2>
קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא — פי' קדושה ראשונה שקדשה יהושע קדשה לשעתה כשהיו שם ישראל עד שנחרב בימי נבוכדנצר ולא קדשה לעתיד לבוא לאחר שנחרב.
<b>הערוך ערך קדשגא</b>
<h2>דף כ.</h2>
ר' אליעזר אומר אפילו ליקטן במלקט וברהיטני — חייב — "מלקחיה ומחתותיה" (שמות כ"ה, ל"ח) מלקטתהא ומחתיתהא, פי' הוא מכלי הספר והגרע והיא לוקטת השער.
<b>הערוך ערך מלקטגא</b>
<h2>דף כ:</h2>
לא צריכה דשף ה' אצבעותיו נשם, ואותבינהו בבת אחת — פי' נשא הוא נשם וסם הוא, והאוכל והסך ממנו אינו צומח שיער בגופו.
<b>הערוך ערך נשא</b>
מאן דאכיל תמרי בארבלא לקי, — פי' דרך בני אדם לאכול תמרי כשהן בארבלא, ואם אכלן אדם שם ואינם מעושרין מי יודע שהתרה בו ויהא חייב מלקות.
<b>הערוך ערך תמרגא</b>
<h2>דף כא.</h2>
שריטה וגדידה אחת היא — כבר פי' בע' סרט.
<b>הערוך ערך שרט</b>
הכותב כתבת קעקע, כתב ולא קיעקע, קיעקע ולא כתב. גמר' אסור לאדם שיתן אפר מקלה ע"ג מכתו מפני שנראה כתובת קעקע — פי' מנהג היונים שישרטו בבשרם וכותבין שם.
<b>הערוך ערך קעקע</b>
אמר רב מלכיו א"ר אדא בר אהבה, אסור לו לאדם שיתן אפר מקלה ע"ג מכתו, מפני שנראה ככתובת קעקע — פי' אפר שעושין גחלים הקליות הלוחשות לאחר שהן עוממות.
<b>הערוך ערך אפרגא</b>
ריבדא דכוסילתא — כבר פירשנו בע' כסל ובע' פגר.
<b>הערוך ערך רבדגא</b>
רב ביבי בר אביי קפיד אפילו אריבדא דכוסילתא — פי' כמו סריטה שסורט האומן בצואר למצץ דמו.
<b>הערוך ערך כסלגג</b>
<h2>דף כא:</h2>
יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום ח' לאוין וכו' — פי' חורש בשור ובחמור יחדו, ואלו שור וחמור מוקדשין חייב בשור אחד ובחמור אחד כל אחד בפני עצמו, כלאים בכרם אחד, שביעית ויו"ט שנים, כהן ונזיר אבות הטומאה שנים, הרי ח' לאוין.
<b>הערוך ערך חרשגב</b>
המנכש והמחפה בכלאים — לוקה — פי' המכסה זרעים בעפר לוקה משום "לא תזרע כרמך כלאים" (דברים כ"ב, ט').
<b>הערוך ערך חףגב</b>
חספא — בדניאל (ב', ל"ג) "די חסף", תרגום "כלי חרש" (ויקרא י"א, ל"ג) מאן דחסף.
<b>הערוך ערך חסף</b>
המנכש והמחפה בכלאים לוקה, ר"ע אומר, אף המקיים — פי' שרואה כלאים זרוע ואינו עוקרן.
<b>הערוך ערך קםגב</b>
<h2>דף כב.</h2>
וליחשוב נמי הקוצץ בהרתו, ואזהרתיה מהכא, "השמר בנגע הצרעת" (דברים כ"ד, ח').
<b>הערוך ערך קץגו</b>
איסור כולל.
<b>הערוך ערך אסרגב</b>
מלקות — סמכו רבנן שהן ל"ט הכאות, דכתיב "ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כ"ה, ג') אחיך בגימטריא הכי הוו.
<b>הערוך ערך מלקות</b>
<h2>דף כג.</h2>
אבקתא — אית בה מקום שמכניסין את הרצועה כי בעי מרפי לה מפקי לה לגבא אריכא וכי בעי מקלטיי לה לפום גבא קצירא.
<b>הערוך ערך אבקתא</b>
אין מזרזין אלא למזורזין — "למהר לשלחם" (שמות י"ב, ל"ג) תרג' למזרזא.
<b>הערוך ערך זרזגא</b>
כי היכי דתיתי מרזיא — פי' בכח.
<b>הערוך ערך רזגא</b>
נתקלקל בין ברעי בין במים גמר' קלה בין בראשונה בין בשנייה — פי' נתקלקל ברעי בין בהכאה ראשונה בין בהכאה שנייה.
<b>הערוך ערך קלגד</b>
<h2>דף כג:</h2>
שלשה דברים גזרו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה עמהן, ואלו הן, חרמה של יריחו, מגילת אסתר, ושאילת שלום בשם וכו'.
<b>הערוך ערך שלש</b>
יצתה בת קול ואמרה ממני היו הדברים כבושים — פירוש יהודה ותמר שניהם כבשו זה את זה בשעה ששכב עמה.
<b>הערוך ערך כבשגד</b>
<h2>דף כד.</h2>
דוד העמיד תרי"ג מצוות על י"א.
<b>הערוך ערך דוד</b>
שלא ירד לאומנות חבירו.
<b>הערוך ערך אמןגא</b>
שמעו קול המונה.
<b>הערוך ערך המיה</b>
<h2>דף כד:</h2>
"ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו" (ישעיה ח', ב'). וכי מה ענין אוריה אצל זכריהו וכו'.
<b>הערוך ערך עדגג</b>
